כספין נ' מ רכז הספורט בטכניון בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה "על דרך הפשרה" בהתאם לסעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, לאחר שקיבלו הסבר אודות מהות ההליך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ולאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את טיעוניהם וראיותיהם ובמיוחד את המוצגים הרבים שהוגשו בעת הדיון, הנני מחליט לדחות את התביעה.

לא ניתן לחלוק על כך שהבריכה בה אירעה התאונה, ככלל, מתוחזקת ברמה הגבוהה ביותר ונעשה מאמץ ניכר על מנת שתהא בטיחותית ככל האפשר. עם זאת, כלל הראיות שהוגשו ואשר מתארות שטחים שונים בתחום הבריכה (כגון תמונות מתחם הג'קוזי המוגבה, תעודות הצטיינות בביקורות בטיחות שנערכו בבריכה, וכיו"ב) פחות רלבנטיות להכרעה בתביעה דנא אלא כרקע בלבד. שאלת החבות בתביעה קונקרטית זו צריכה להיות מוכרעת לפי מצב הדברים הפיזי במקום התאונה עצמו.

התובעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי מקום התאונה, אף שהיא עודנה מגיעה לבריכה לעתים (תמונות נ/9). כבר לאור עובדה זו קיים קושי לקבל את תביעתה משלא טענה, ובוודאי לא הוכיחה, כי מדובר במצב שבו הדבר מדבר בעדו והנטל מוטל על הנתבעת. דווקא הנתבעת, לעומת זאת, סיפקה תמונות ברורות של מקום התאונה וסביבתו (בעיקר תמונות נ/1 ו- נ/3).

מקום התאונה בתחתית המדרגות היורדות מהג'קוזי נראה מקום רגיש מבחינה בטיחותית. ראשית, מאחר ובקיר שבסמוך לרצפה המצויה למרגלות המדרגות נשוא התביעה ישנו מעין פתח ניקוז כלשהו שבגינו קרוב לודאי שישנה במקום רטיבות מתמדת (כפי שגם ניתן לראות בתמונות) וזאת בנוסף על המים המטפטפים מגופם של האנשים החולפים במקום. שנית, מאחר ושטיח הפלסטיק שבתחתית המדרגות איננו צמוד לגרם המדרגות. בתמונות שונות נראה השטיח במיקומים שונים ביחס למדרגות. הרווח בין השטיח לבין המדרגות עלול להוות נקודת תורפה ומוטב היה כי השטיח יכסה את מלוא שטח הרצפה שמתחת למדרגות או לכל הפחות יוצמד באופן פיזי לתחתית המדרגות (אם כי באופן שמאפשר הסרת השטיח לפי הצורך) כך שלא יהא קיים שם רווח.

אולם אין משמעות הדבר כי הנתבעת התרשלה. מלבד נושא הצמדת השטיח למדרגות ספק אם ניתן להעלות על הדעת אמצעי בטיחותי כלשהו בו לא נקטה הנתבעת. אני מקבל בהקשר זה את טענות מנהל הנתבעת, אשר ניכר בדבריו כי נושא השמירה על הבטיחות הוא בנפשו. בניגוד לאופן הצגת הדברים בכתב התביעה, בו נאמר ש"וודאי כי פלסטיק רטוב גורם להחלקה מוגברת", הרי שעצם קיומו של שטיח הפלסטיק במקום נועד בדיוק למטרה של מניעת החלקה. מדובר בשטיח ייעודי ואיכותי ביותר בעל דרגת חיכוך גבוהה במיוחד (דוגמא מהשטיח הוגשה וסומנה נ/6). בניגוד לנטען בכתב התביעה אין מדובר בשטיח קטן, אלא בשטיח גדול למדי וככלל התמונות עולה כי לא נראה שהנתבעת חוסכת בכמות השטיחים מסוג זה סביב לבריכה. גם הריצוף שמתחת לשטיחים הינו ריצוף ייעודי נגד החלקה במשטחים, ובמדרגות אף מדובר בריצוף מיוחד עוד יותר ומחורץ (דוגמאות מהאריחים הוגשו לביהמ"ש והן תואמות את הנראה בתמונות). בצד המדרגות קיים מעקה שנראה תקין ותקני, ואף לא נטען אחרת.

אילו היתה התובעת טוענת כי כאשר הורידה רגל מהמדרגות אל המשטח שתחתיהן היא דרכה לפני השטיח והחליקה ו/או שרגלה הסתבכה בשטיח ו/או שהשטיח החליק על גבי הרצפה וכתוצאה מכך נפלה - אזי ייתכן וניתן היה לחייב את הנתבעת בחלק מן האחריות לתאונה, מהטעמים המפורטים בסעיף 5 לעיל. אולם התובעת לא טענה לכל אלו כי אם טענה שכאשר הניחה את רגלה על השטיח היא החליקה על השטיח (עמ' 3, ש' 28-29; ראה גם עמ' 2, ש' 19-20), ולא יחד עם השטיח. בנסיבות אלה לא ברור על מה מבוססת הטענה בכתב התביעה ולפיה השטיח "הפך למלכודת" אשר גרמה לתובעת להחליק.

סיכומו של דבר, תהא הסיבה לנפילה אשר תהא, בנסיבות העניין לא יהא זה נכון לייחס לנתבעת רשלנות רק מהטעם שהנפילה אירעה בשטחה.

המסקנה אפוא הינה כי דין התביעה להידחות.

לאור הסכמת הצדדים למתן פסק על פי סעיף 79א. לחוק האמור, אין צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט טבת תש"ע, 05 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: